ברצוני להעיד בפה מלא על שינוי קיצוני בחיי בעקבות עוצמת הרכות. האוכל לא מנהל אותי יותר, זהו נס אמיתי. לאחר שנים של מאבק סוף סוף השתחררתי וזאת הרגשה נפלאה .
בעיית האוכל שלי או מה שקראתי אז "הנטייה שלי להשמין" העסיקה אותי, לא הצלחתי להתגבר על קצב ורצף הזלילה שלי. אכלתי כמו שואב אבק. הייתי מגיעה הביתה, מנערת את המקרר, ומלעיטה את גופי מכל הבא לפה. בשלבים שונים של חיי ניסיתי את כל הדיאטות הקיימות בשוק, את כל מה שלא דרש התערבות כירורגית (למרות שהמחשבה עברה במוחי) - דיאטות בזק, דיאטות מאוזנות, דיקורים סיניים. גלולות להמרצת חילוף החומרים ועוד דברים ששכחתי. ברוב המקרים לא הצלחתי להחזיק מעמד והתייאשתי. או אחרי שהצלחתי להוריד מס' קילוגרמים הייתי מעלה אותם בחזרה די מהר. כל התהליך היה מלווה בקושי עצום ובתסכולים נפשיים רבים. תמיד הרגשתי כישלון, בושה, כעס ותסכול. הגעתי למסקנה שזאת לא הדרך. הגיע הזמן לעשות ש-י-נ-ו-י אמיתי.
הגעתי אל חנן, חנן הוא "מפעים" (מלשון פעימה), מטפל בשיטה הוליסטית, "עוצמת הרכות" שמה, שפיתחה ד"ר טובי בראונינג, אוסטאופטית ישראלית. בספרה, "עוצמת הרכות - ריפוי הגוף-נפש ומערכות יחסים במשפחה ובחברה", היא מתארת את הטכניקה - ניענוע המטופל בקצב פעימות לבו של העובר - ואת שלל השפעותיה הטובות (מלבד הנאה צרופה, שגם היא לא בלתי-חוקית): שיכוך כאבים, ניקוי רעלים, פתיחת חסימות, שחרור מהתמכרויות ומטראומות, הקלה בדיכאון ובחרדות, ואפילו... האטה בתהליך ההזדקנות.
מחקר שנעשה ברוסיה המציא אישורים מדעיים לפלא: הניענוע, אכן, מאיץ בגוף זרימת חומרים טובים, מפעיל תהליכים טבעיים של ריפוי עצמי ושל "התארגנות עצמית". לפני שהתוודע חנן כהן (43) לשיטה, והפך למטפל, טופל בה בעצמו. היא הצילה אותו, הוא אומר, והסיפור האישי שלו מאשר זאת. http://www.kibbutz.org.il/welcome.htm?page=http://www.kibbutz.org.il/itonut/haver/070823_hanan_cohen.htm
אני נפגשת עם חנן בימי ראשון בקליניקה שלו בר"ג והתחייבתי לסדרת 6 טיפולים רצופים אחת לשבוע. ב 2 הטיפולים הראשונים התיאבון שלי גבר ועליתי 4 ק"ג ובפגישתנו השלישית חנן הורה לי לצאת משליטה ולהרפות ולאפשר לעצמי לאכול כאוות נפשי. חשבתי לעצמי : "מה יהיה? באתי לפתור את בעיית ההתמכרות שלי לאוכל ואני רק הולכת ותופחת משבוע לשבוע". רכשתי את הספר עוצמת הרכות ויצאתי לדרך חדשה ... וראו זה פלא לאחר יום של זלילה אובססיבית הכל דעך ושתק בגופי. נרגעתי וכך גם התאבון שלי. למדתי מה מניע אותי לאכול יתר על המידהומתוך המודעות הברורה לכך יכולתי לשלוט שוב בהתנהגותי מול האוכל .היום אני מרגישה נהדר, רזיתי לשביעות רצוני, אני אוכלת לפי דרישות גופי, ואין לי תסכולים ודיכאונות, ובעיקר מלווה אותי התחושה שאני מוצלחת וגאה. … אני לומדת סוף סוף לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני . ללא תנאים וללא שיפוט. אני עושה הכרות חדשה ומחודשת עם עצמי, רגשותי, מחשבותי ומעשי. לומדת להפריד בין הרעב הרגשי לרעב הפיזי. רוקמת יחסים חדשים עם האוכל שאינם מלווים בכאב, רגשות אשם או שנאה. מנצלת את דפוסי האכילה שלי ואת ההתקפי האכילה הכפייתיים כנורות אדומות "במסלול הנחיתה" ותוך כדי צלילה ומתוך מודעות עצמית בודקת מה היה הטריגר לבולמוס האכילה. ללא שיפוטיות. ללא ביקורת . ללא שנאה עצמית. אלא כהזדמנות לראות, לזהות, לחוות ולבחור, אם רק ארצה, גם לשנות.
אני לא רוצה יותר להיעלם מעצמי או להיות נעלם בעיני עצמי. אני רוצה לדעת אותי בכל רגע נתון, אני רוצה להרגיש. אני רוצה לגעת אני רוצה להשתתף באופן מלא בחגיגת החיים. האוכל לא מנהל אותי יותר, זהו נס אמיתי. לאחר שנים של מאבק סוף סוף השתחררתי וזאת הרגשה נפלאה .
כי אוכל הוא כבר לא פיצוי לאהבה ואינו ממלא את החור השחור שבפנים ...